למה כל ילד וילדה צריכים חינוך מיני בבית, גם אם אבא שלהם לא גינקולוג
אבא שלי גינקולוג.
במשך שנים זו הייתה עובדה שסקרנה כמעט כל מי שפגש אותי. אחרי שהייתי מספרת במה אבא שלי עובד, בדרך כלל היו מגיעות גם השאלות. חלקן היו ענייניות, אחרות מביכות, ולעיתים גם חסרות גבולות. אבל מבחינתי, מעולם לא היה לי במה להתבייש. להפך, היום אני מבינה שהמקצוע של אבא שלי העניק לי מתנה גדולה הרבה יותר מהיכרות עם עולם רפואת הנשים. הוא אפשר לי לגדול בבית שבו מיניות הייתה חלק טבעי מהחיים ומהחינוך.
כבר מגיל צעיר היה ברור לי שאפשר לשאול כל שאלה. בבית היו ספרים על הגוף ועל גיל ההתבגרות. קיבלתי הסברים על שינויים גופניים, על וסת, על אמצעי מניעה ועל יחסים. כשקיבלתי לראשונה וסת, חגגו איתי את האירוע. אף אחד מהנושאים האלה לא הוצג ככזה שצריך להסתיר.
לא הייתה אצלנו "השיחה". לא ישיבה חד פעמית שבה ההורים מעבירים מידע ומסמנים וי. השיח על מיניות היה מתמשך. הוא עלה בכל פעם שהתעוררה שאלה, סקרנות או התלבטות, בדיוק כפי שמדברים בבית על תזונה, על היגיינה או על בטיחות.
המסר שקיבלתי היה פשוט וברור. אפשר לדבר על הכל: על הגוף, על מערכות יחסים ואם אם משהו מטריד אותי, ההורים שלי הם כתובת בטוחה.
הם גם לא חששו לדבר על ההיבטים החיוביים של מיניות. הם לימדו אותי שכדי ליהנות ממיניות צריך להרגיש בטוחה, להיות קשובה לעצמי ולהכיר את הגוף שלי. הם השתמשו במילים המפורשות, בלי רמיזות ולא חששו ממבוכה, פשוט עבדו איתה.
עם השנים הפכתי להיות הכתובת של חברות רבות. לכאורה, זה היה כי הייתי "הבת של הגינקולוג". אבל בדיעבד אני מבינה שהסיבה הייתה אחרת. אני פשוט הייתי אחת היחידות שגדלה עם שפה לדבר על מיניות.
כשאני מסתכלת היום לאחור, אני מבינה שהחינוך שקיבלתי לא מנע ממני לעשות טעויות, אבל הוא נתן לי כלים. הוא לימד אותי להקשיב לעצמי, לשאול שאלות, להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות מתוך ידע ולא מתוך פחד או בושה.
אין ספק שהעובדה שאבא שלי גינקולוג הקלה על ההורים שלי לנהל את השיחות האלה. אבל ככל שהתבגרתי והפכתי לאשת מקצוע בתחום המיניות, הבנתי שזו אינה צריכה להיות פריבילגיה השמורה לילדים של רופאי נשים או מטפלים מיניים.
כל הורה יכול ליצור בבית מרחב שבו מותר לדבר על גוף, על רגשות, על גבולות ועל מיניות. לא צריך לדעת את כל התשובות, ולא צריך להיות מומחים. ילדים אינם זקוקים להורים מושלמים. הם זקוקים להורים שאפשר לפנות אליהם.
בסופו של דבר, חינוך מיני מתחיל הרבה לפני השיחה על יחסי מין. הוא מתחיל באופן שבו אנחנו מגיבים לשאלות של ילדים, בשפה שבה אנחנו מדברים על הגוף, ובתחושה שאנחנו מעניקים להם שיש מי שיקשיב גם כשיעלו נושאים מורכבים.
היום אני מבינה שמה שקיבלתי בבית זו זכות שמגיעה לכל ילד וילדה.
לכן זו אחריות הורית- לא להשאיר את החינוך המיני בידי האינטרנט, החברים או המזל, אלא להיות הכתובת הראשונה והבטוחה של הילדים. לדבר, להסביר, להקשיב וללוות אותם לאורך הדרך.
אהבתם? לשיתוף המאמר לחצו למטה