המלצה על הספר "הפות/הפין" מאת סהר גל
הספר שלא ידעתם שאתם צריכים בבית
הספר "הפות/הפין" הוא מהספרים האלה שמיועדים לילדים אבל גם ההורים יוצאים נשכרים. הספר מתקשר עם ההורים מתוך הבנה שזה נושא תחת טאבו ושלא לכולן וכולם יש ניסיון בשיח על מיניות. הספר הזה לא משאיר את ההורים לבד.
רבים מאיתנו גדלו בלי שפה לדבר על הגוף. לא לימדו אותנו על איברי המין, על אוננות, על הגוף המשתנה. בשנים האחרונות יש יותר מודעות לנושאים אלה (וטוב שכך), אבל לא פעם השיח עם ילדים מתחיל ונגמר במסרים של הגנה ומניעת פגיעה כמו "גופי הפרטי" או "גופי הוא שלי". אלה מסרים חשובים, אבל הם לא יכולים להיות כל הסיפור. הספר הזה מציע משהו נוסף, הוא בונה קשר של חיבה כלפי הגוף כבר מגיל צעיר. אני מדמיינת דור שיגדל על הספר הזה וסקרנית לראות כיצד הנפש והקשר שלהם עם הגוף יתעצב, נדמה לי שיהיה לנו הרבה מה ללמוד מהם.
אחד הדברים שהכי אהבתי בספר הוא השפה. הוא נותן אור למילים שצונזרו תחת הטאבו החברתי ומהולות במבוכה: עיסוק בהפרשות (קקי, פיפי, פלוצים) ואיברי הרבייה (פות ופין) מופיע שוב ושוב, כך שכשמגיעים לסוף הספר עוברים תהליך נורמליזציה והשימוש במילים כבר לא מפעיל כמו שהפעיל לפני כן. אם חלק מהמילים האלה מעוררות בכם אי נוחות בהתחלה, אני מציעה פשוט לסמוך על התהליך. זו בדיוק אחת המתנות שהספר הזה מעניק, גם לילדים וגם למבוגרים שמקריאים אותו.
מסר מרכזי מאוד שמתקבל מהקריאה הוא המסר שהספר על הפות אינו מיועד רק לילדות, בדיוק כפי שהספר על הפין אינו מיועד רק לילדים. דרך ההדגשה החוזרת של הדמיון ולא רק ההבדל מפנימים כיצד היכרות עם הגוף האנושי היא ידע ששייך לכולנו, ללא הבדל בין גיל, מין ומגדר. בתקופה שבה קל כל כך להתמקד במה שמפריד בינינו, יש ערך גדול גם בללמוד מה משותף. מה גם שכשאנחנו מכירים טוב יותר את הגוף של האחר, אנחנו לומדים להתייחס אליו ביותר כבוד, ומפתחים קרבה, סקרנות ואמפתיה.
בחלק על הפות, הספר מלמד ילדות, ואולי גם על הדרך את האימהות שלהן, מסרים חשובים על היחסים עם הפות שלהן. למשל, כמה חשוב להסתכל עליה עם מראה כדי להכיר אותה ולהתיידד איתה (זה מיד הזכיר לי את הקטע האייקוני של ג'סי ב"פה גדול" בנטפליקס). או איך השפתיים, ובהמשך גם שיער הערווה, שומרים על הפות ומגנים עליה מפני כניסה של דברים שעלולים להזיק לה.
סהר בספרה אפילו עושה תיקון לעוול - במשך שנים הדגדגן הוצג באופן חלקי או הושמט מספרי האנטומיה, ולכן כל כך שמחתי לראות שהיא הקדישה לו עמוד שלם! בעיניי, זה אחד העמודים החשובים בספר. בעולם שבו עונג נשי עדיין נמצא לא פעם תחת טאבו, עצם ההיכרות עם הדגדגן כבר מגיל צעיר הוא מסר משמעותי. הוא מאפשר לגדול עם תחושה שהגוף אינו רק מקום שצריך לשמור עליו, אלא גם מקום שמותר להתענג ממנו.
אהבתי גם את הדרך שבה הספר מתייחס לשינויים הטבעיים בגוף. למשל, ההסבר על כך שהאשכים מתכווצים בקור ומתרחבים בחום. זו לא רק נורמליזציה של הגוף, אלא גם הזמנה להתפעל ממנו ולהבין עד כמה הוא חכם ויודע לשמור על עצמו.
כמובן שאחד הנושאים שהכי שמחתי למצוא בספר הוא ההתייחסות לחקירה הטבעית של הגוף ולעינוג עצמי בילדות. הספר מסביר בפשטות שזו דרך להכיר את הגוף ולהרגיש בו בנוח, בלי לייחס לכך משמעות מינית של עולם המבוגרים. זו הבחנה חשובה, והיא מועברת ברגישות גם לילדים וגם להורים, שלפעמים נבהלים מהתנהגויות כאלה.
בדיוק בשביל נושאים כאלה, הנחווים מורכבים עבור מבוגרים, לאורך הספר מופיעים ינשופים קטנים שמסמנים להורים נקודות שבהן אפשר להרחיב את השיחה. גם כאן סהר לא משאירה אותם לבד. היא מציעה מילים פשוטות ומותאמות לגיל להסברים על נושאים כמו "איך באים ילדים לעולם" או "מהו מחזור" ו"אוננות ילדית" כפי שציינתי קודם.
בסופו של דבר, הפות/הפין הוא הרבה יותר מספר על איברי גוף. הוא ספר על נורמות חברתיות, על שפה, על עונג ועל מערכת היחסים שאנחנו בונים עם הגוף שלנו כבר מהשנים הראשונות לחיים.
לסיכום,
אני ממליצה בחום שבכל בית בישראל יהיה את הספר הזה ובאמת מאמינה שהוא יכול לעזור לנו לעשות שלום עם עצמנו ועם אחרים.
אהבתם? לשיתוף המאמר לחצו למטה