60 שנה של חינוך למיניות: הסיפור של דלת פתוחה
איך מדברים על מיניות בריאה בחברה שבה מיניות עדיין מעוררת כל כך הרבה מבוכה, פחד והתנגדות?
בכתבה של לורי שטטמאור ב-ynet, לציון 60 שנה לעמותת "דלת פתוחה", חזרנו לסיפור של אחד הארגונים הוותיקים בישראל שעוסקים בזכות למידע, לחינוך ולשירותים בתחום המיניות והבריאות המינית.
עבורי זה גם סיפור אישי. המפגש הראשון שלי עם "דלת פתוחה" היה בגיל 18, כשמנחה למיניות הגיעה לדבר איתנו בצופים. המפגש הזה שינה את מסלול חיי, וכמה שנים אחר כך הגעתי בעצמי להתנדב בעמותה. שם התחלתי למעשה את הדרך המקצועית שלי בתחום המיניות.
בכתבה דיברנו על המקום הייחודי שהיה ל"דלת פתוחה" בהתפתחות השיח על מיניות בישראל: לא רק מניעת הריונות, מחלות מין ופגיעות, אלא האפשרות לדבר על מיניות ממקום חיובי, בריא ולא שיפוטי. לאורך השנים הארגון הכשיר דורות של אנשי ונשות מקצוע והיה עבורי, במובנים רבים, המקום שעיצב את הדרך שבה אני חושבת ומדברת על מיניות עד היום.
60 שנה אחרי הקמת העמותה, השאלות האלה עדיין רלוונטיות: איך נותנים לבני ובנות נוער מידע אמין ומרחב בטוח להתייעץ בו, איך מתמודדים עם חשיפה מוקדמת לפורנוגרפיה, ולמה גם היום כל כך קשה להורים ולאנשי חינוך לדבר על מיניות?
אהבתם? לשיתוף המאמר לחצו למטה